סמ"ר עדי מאלכ חרב ז"ל

סמ"ר עדי מאלכ חרב מבית ג'אן 23/11/2003-18/11/2023

​

ביום 18/11/2023 תוך כדי לחימה ברצועת עזה ובטרם מלאו לו 20 שנים, נפל בננו האהוב והיקר מכל, סמ"ר עדי מאלכ חרב ז"ל.

​

רצה הגורל שלא נזכה לחגוג עם עדי האהוב שלנו ז"ל את יום הולדתו ה- 20 אשר חל ביום 23/11/2023 ...

​

עדי ז"ל הינו אחד מבניה המופלאים של העדה הדרוזית, אשר קשרה את גורלה בקשר בל יינתק עם מדינת ישראל, וזאת מתוך הבנה עמוקה כי זוהי גם מדינתנו עליה יש לשמור מכל משמר, מפני כל אלה אשר קמים עליה לכלותה .

​

עדי ז"ל חונך עוד מילדותו על ברכי הערכים האנושיים הנצחיים... אהבת חינם הייתה נר לרגליו והפכה להיות אחד מסימני ההיכר שלו, וזאת כפי שהעידו עליו כל אלה אשר הכירו אותו או באו במגע עימו.

​

עדי ז"ל ינק מבית הוריו (מאלכ וסלוא חרב) את הנחישות, ההתמדה והחתירה למצוינות, תוך שמירה קפדנית על צניעות וגילוי אמפטיה כלפי אחרים והתחשבות בזולת, כך שהמימרה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" הפכה להיות חלק ממהותו הערכית של עדי האהוב ז"ל.

​

עדי ז"ל היה התלמיד הראשון מבית ג'אן, אשר למד "בביה"ס הירוק" ברמת השרון אך לא האחרון, שכן הוא היווה דוגמה ומופת לתלמידים אחרים אשר הלכו בעקבותיו.

​

בכיתה ח' (שנתו הראשונה ללימודים בביה"ס הירוק) עדי ז"ל היה צריך להתמודד לא רק עם השפה העברית כשפה שנייה, שכן הערבית הינה שפת אמו, אלא גם להתמודד וביתר שאת עם התרבות והמנטליות החדשות, אשר הכבידו עליו בשנתו הראשונה בביה"ס בצורה שהוא לא העלה על דעתו לפני שהגיע לשם.

​

בזכות החינוך לעצמאות, אותו הוא שאב מההורים, ובשל רצונו העז להצליח, עדי ז"ל שמר במשך שנת הלימודים בכיתה חי על פרופיל נמוך, כשהוא חדור מוטיבציה להתגבר על כל המכשולים שעמדו בדרכו, ואלה לא היו מעטים, אך ביודעו כי אין דבר העומד בפני הרצון, הצליח הוא לסיים ובהצטיינות את לימודיו בביה"ס, ושפתו העברית אף הפכה להיות שגורה בפיו כאילו הייתה שפת האם שלו עם סיום לימודיו בביה"ס הירוק, הצטרף עדי ז"ל למכינה הקדם צבאית "גל" בחיפה, במסגרתה הוא התנדב לעזור לילדים מוחלשים ובעלי צרכים מיוחדים.

​

עדי ז"ל עבר את הגיבוש לסיירות והחליט להתגייס לסיירת הנחייל. הוא סיים את המסלול בסיירת הנחייל בהצטיינות, וזאת כדרכו לאורך מסלול חייו הקצר אשר נקטע בטרם עת, ותוך הגנה על המולדת/הבית .

​

ביום 7/10/2023 התעוררה מדינת ישראל לבוקר חדש, בוקר עצוב מאד שלא ידענו כמותו מאז ימי השטן הארור אדולף היטלר יימח שמו וזכרו, בוקר בו חיות אדם מארגון "חמאס" הטרוריסטי נכנסו מרצועת עזה ליישובי העוטף ורצחו ללא הבחנה זקנים, נשים וטף ואף עשו שמות בישובים של עוטף עזה.

​

עדי ז"ל היה חשוף להרס ולתוהו ובוהו ביישובים של עוטף עזה, ולכל המראות המזעזעים אותם השאירו אחריהם המרצחים הנתעבים מארגון "חמאס".

​

התנהגותם הזוועתית והבלתי אנושית של מרצחים נתעבים אלה, לא הותירה בידי מדינת ישראל ברירה כלשהי זולת רדיפתם וחיסולם של הטרוריסטים הנאלחים, ולצורך כך נכנסו חיילי צה"ל לתוך רצועת עזה על מנת למגר את קני הטרור, ולהחזיר שקט ושלווה לאזרחי המדינה.

​

עדי ז"ל, כאחד הלוחמים בסיירת הנחייל, נכנס לרצועת עזה ונלחם בעוז ובגבורה כשהוא חדור רוח קרב ואמונה בצדקת הדרך, ובתקווה לגדוע את הטרור "החמאס" מיסודו, אך הגורל רצה אחרת כך שעדי ז"ל נפל בקרב כגיבור, תוך כדי לחימה בשכונת ג'באליה ברצועת עזה.

​

עדי ז"ל נולד בכפר בית ג'אן, הכפר הדרוזי המשקיף על הר מירון ("אל-גירמק") אשר שכל עשרות רבות ממיטב בניו תוך כדי הגנה על המולדת. הוא הבן האחרון למשפחת מאלכ וסלוא חרב הדרוזית, ממנה שאב את אהבת האדם באשר הוא ואהבת המולדת

אביו של עדי ז"ל, מאלכ ג'מיל חרב, שייבדל לחיים ארוכים, אשר שירת גם הוא בצה"ל ואף נפצע תוך כדי קרב במערב ביירות במהלך מלחמת שלום הגליל, החדיר בילדיו את אהבת המולדת ורוח הלחימה למען הגנה עליה בכל מחיר שיידרש .

​

אמא של עדי ז"ל, סלוא חרב- שופי, שתבדל לחיים ארוכים, הייתה מחנכת של דורות במשך תקופה מבורכת של 35 שנים.

​

על עדי ז"ל ניתן לומר כי צדק טשרניחובסקי כשאמר כי: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", שכן כל אשר עשה עדי ז"ל במהלך תקופת חייו הקצרה, אך המלאה בהרבה תחנות מעניינות מעיד עליו כמי שנועד לגדולות, וזאת בזכות החינוך אותו ינק בבית הוריו, בביה"ס הירוק ובסביבה הטבעית בה הוא גדל בכפר בית ג'אן .

​

עדי ז"ל היה הדוגמה לדור מיוחד זה של לוחמים אמיצים, אשר חונכו על ברכי המסורת הערכית של צה"ל כצבא מוסרי השומר על טוהר הנשק, צבא אשר רעם התותחים לא השתיק את קול המוסר הבוקע מגרונו של כל חייל.

​

אחרי נפילתו של עדי ז"ל הגיעה לבית הוריו בבית ג'אן קצינת נפגעים, ומסרה להם את ציודו האישי תוך שהיא מספרת בהתרגשות רבה, ובמעמד כבוד נשיא המדינה מר יצחק הרצוג אשר הגיע לניחום אבלים, כי: "מאז ה-7 באוקטובר אני מלווה משפחות חללים ומוסרת את החפצים והציוד האישי למשפחות, עדי ז"ל היה החלל היחיד, שבין יתר החפצים שלו היה גם דגל מדינת ישראל שמור ומקופל היטב".

​

באחת השיחות האחרונות עם המשפחה עדי ז"ל הבטיח להרים את דגל מדינת ישראל בחוף עזה, ואף לשחות בים של עזה. עדי ז"ל לא רק הבטיח אלא גם הוא קיים את הבטחתו זו .

עדי ז"ל נפל בקרב בעזה תוך כדי הגנה על כלל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדלי דת, גזע ומין .

אנחנו המשפחה הגרעינית של עדי ז"ל, כמו כל בני העדה הדרוזית בישראל, חפצי חיים מכובדים אנו, עיני כולנו נשואות לשלום בתקווה שלא נצטרך עוד לצאת למלחמות, אך ככל שמאן דהוא יכפה עלינו מלחמה לא נהסס לצאת אליה מתוך אמונה בצדקת הדרך, ואף לא נהסס להקריב את חיינו.

​

במותו עדי ז"ל ציווה לנו את החיים המכובדים.. אנחנו מאמינם בדרכו של עדי ז"ל ומאמינם כל המחיר אותו שילם ושילמנו לא היה לשווא, אנו גם נדאג להנציח את זכרו בצורה שתעניק לו את כל הכבוד לו הוא ראוי, והיאה לזכרו של לוחם אמיץ אשר נפל תוך כדי הגנה על המולדת.